17א – 128 שנים להסכם שמעונוסקי

מלחמת סין-יפן בשנים 1894-1895 הייתה סכסוך צבאי שהעמיד את סין ויפן זו מול זו במאבק על השליטה בחצי האי הקוריאני ובטייוואן. לסכסוך הזה היו השלכות פוליטיות וכלכליות חשובות על שתי המדינות, כמו גם על אזור אסיה בכלל.

שורשי המלחמה נעוצים בהשפעתה הגוברת של יפן באסיה וברצונה להרחיב את שטחה ומשאביה הטבעיים. סין, מצדה, נחלשה על ידי שחיתות וחוסר יציבות פוליטית, מה שהפך אותה לפגיעה לשאיפות ההתפשטות של יפן.

הסכסוך התחיל ביולי 1894, כאשר יפן פלשה לקוריאה בתגובה לרצח שני מיסיונרים יפנים. סין, שראתה את קוריאה למדינת החסות שלה, שלחה כוחות להגן על השטח, מה שהוביל למלחמה גלויה בין שתי המדינות.

הסכסוך הצבאי היה קצר אך אינטנסיבי, והתאפיין בסדרה של קרבות מכריעים שכללו הקרב על פיונגיאנג והקרב על נהר יאלו. יפן הוכיחה את עצמה כיריבה קשוחה, הודות לצבא ולנשק המודרני שלה סין סבלה מהיעדר מודרניזציה של הכוחות המזוינים שלה.

תוצאת המלחמה הייתה א ניצחון ליפן, שאילץ את סין לחתום על הסכם שימונוסקי ב-17 באפריל 1895. הסכם זה הטיל על סין שורה של תנאים משפילים, כולל:

1. סין הייתה חייבת להכיר בעצמאות קוריאנית ולוותר על טייוואן, איי פסקדורס וחצי האי ליאודונג ליפן.
2. סין נאלצה לשלם ליפן פיצויי מלחמה של 200 מיליון טאלים כסף.
3. סין נאלצה לפתוח מספר נמלים מסחריים לאינטרסים יפניים, כולל שאשי, צ'ונגצ'ינג, סוז'ו והאנגג'ואו.
4. סין נאלצה לאפשר לאזרחים יפנים להתגורר ולסחור בחלקים מסוימים של סין.
5. נקבעו נהלים לחילופי שבויים ולהחזרת אזרחים.

לחוזה שמעונוסקי היו השלכות חשובות על הפוליטיקה והכלכלה של אסיה, וסימן את תחילת עידן השליטה היפנית באזור. זה גם הוביל לעלייה בלאומיות הסינית ולחתירה של המדינה למודרניזציה, שהובילה בסופו של דבר למהפכת שינהאי של 1911 ולנפילת שושלת צ'ינג.