ברקזיט. על מה לנהל משא ומתן כאשר לצעירים ולמבוגרים יש דעות שונות לחלוטין?

צעירים וזקנים תמיד ראו את העולם אחרת. אבל לאחרונה, באירופה, ההבדלים בולטים מתמיד. עד כדי כך שהם עלולים להוות בעיה דורית משמעותית.

לאורך השנתיים שהתהליך של "Brexit"לדוגמה, דעת הקהל הבריטית התפתחה, החל מתמיכה ראשונית קלה בעזיבת האיחוד, וכעת נעה לקראת דחייה מסוימת (לְהִשָׁאֵר). אבל ההבדלים באבולוציה הזו היו קטנים ואף אחד לא באמת מטיל ספק בתוצאה של משאל העם (בינתיים).

מה שמדהים הוא הפער העצום בין הדעות לפי גילם של הבריטים. למרות ש-52% מהאזרחים יהיו כעת בעד אי-יציאה מהאיחוד, מבין הצעירים ביותר בעלי זכות בחירה, מדובר בלא פחות מ-80%. מצד שני, הקשישים בעד ברקזיט ברובם המוחלט (82%).

בפעם הראשונה בהיסטוריה, אולי, גיל מתגלה כגורם חשוב יותר מהציר הימני-שמאלי לדעת מה אדם חושב על נושאים מרכזיים מסוימים במספר מדינות באירופה (הגירה, שירותים ציבוריים, האיחוד האירופי וכו'). . בבריטניה, למשל, רק 69% מהמצביעים השמרנים כיום בעד Brexit, ורק 67% ממצביעי הלייבור בעד Remain. ההבדלים הרבה פחות בולטים בין מצביעי מפלגות שונות מאשר בין מצביעי דורות שונים, מה שעד לאחרונה היה מפתיע.

חלקם מתחילים לשאול את עצמם שאלה קשה: האם ניתן לדבר על "רצון לאומי" אותנטי כאשר יש תהומות כה גדולות בין מגזרים שונים באוכלוסייה? האם רוב בגיל מסוים יכול לכפות את רצונו בנושאים טרנסנדנטליים כמו זה על רוב אחר בגיל אחר? האם לא יהיה צורך ברוב מחוזק כדי לקבל החלטות מסוג זה, שעלולות להשפיע באופן מהותי בעתיד על מי שמתנגד להן במידה רבה?

אמנם תוצאת משאל העם לפני שנתיים אינה נדונה בבריטניה, אך ישנה מחלוקת גדולה לגבי מה צריכה להיות מטרת המשא ומתן עם האיחוד האירופי ותוכנו של ההסכם הסופי שייחתם עמו. כל הסקרים אומרים שגם בעניין זה, צעירים ומבוגרים חלוקים ביניהם עמוקות. בצומת הדרכים ההוא נמצאת ממשלתה של תרזה מיי (וגם אופוזיציה של הלייבור), כי בשורותיה לא תמימי דעים שולטת, אלא פילוג. אותו אחד שמפריד בין צעירים לזקנים כמו שלא היה מעולם.