[מיוחד] אל הוצ'ימה: דיכוי מרוקאי מול 'האביב הברברי'.

כְּבָר שבע שנים מתחילת האביב הערבי בתוניסיה, שבה התאבדותו של סוחר לאחר שהמשטרה תפסה את סחורותיו ורכושו הולידה שורה של הפגנות המוניות של אוכלוסיות מדינות ערב של צפון אפריקה והמפרץ הפרסי נגד הדיכוי של ממשלותיהן ומנהיגיהן.

גל התסיסה הזה התפתח בצורה לא אחידה במדינות השונות שבהן התרחשו ההפגנות, וגרם לרפורמות מנהליות, לנפילת ממשלות ולפתיחת משטרים לעבר דמוקרטיות מערביות יותר, אך גם להפלת מנהיגים שהובילה לתחילתן של כמה מלחמות אזרחים.

האביב הערבי הגיע למדינה השכנה של מרוקו באופן מסיבי בפברואר 2011 לאחר ההצתה של כמה צעירים כמחאה נגד אי שוויון חברתי (אם כי נכון שבשנת 2010 היו מחאות עזות בשטח סהרה המערבית שהסתיימו בעימותים קשים עם השלטונות במרוקו שהצליחו לנטרל אותם עם דיכוי חזק). בהזדמנות זו המלך המרוקאי, מוחמד השישי הכריז על רפורמה חוקתית לפייס את המחאות על ידי איסוף חלק מהדרישות שלהם, מה שהרגיע את המצב.

אך רחוקה מלגור במקלט של שלום, בחודשים האחרונים חווה ממלכת מרוקו סכסוך חדש שמאיים לסכן את מעמדה של המדינה בזירה הבינלאומית בנוסף לפגיעה בתדמית המלך שלה: סכסוך הריף עם ההפגנות באל הוצ'ימה.

כדי להבין את מקור הסכסוך בין ממשלת רבאט והרי"ף, עלינו לחזור לאמצע המאה הקודמת ולהסתכל על ההיסטוריה הקרובה שלה, וכן להדגיש נתונים גיאוגרפיים, פוליטיים ומנהליים שונים שהופכים זאת. שטח סכסוך במיוחד.

הריף הוא טריטוריה גדולה המשתרעת לאורך החוף הצפוני של מרוקו. מיובלה ועד הגבול עם אלג'יריה, המקיפה כמה טריטוריות של ריבונות ספרדית כמו העיר האוטונומית מלייה או סלע אלוצ'מס.

עם דמוגרפיה רוב ברברי, רבים מתושביה שייכים לקבוצה אתנית זו ושומרים על הטריפית הריפית כשפת האם שלהם, המתקיימת במקביל לערבית ובמידה פחותה גם לצרפתית ולספרדית.

מבחינה גיאוגרפית היא כוללת שישה מחוזות (טאזה, ברקאן, דראוץ', אוג'דה, נאדור ואל הוצ'ימה) ולכן כוללת עיירות כמו אל הוצ'ימה, מלילה או נאדור.

מבחינה מנהלית במחצית הראשונה של המאה הקודמת הריף היה תחת חסות ספרד קשור לעובדה שחלק מאוכלוסייתה מקורו בגירוש המוסלמי שבוצע בחצי האי האיברי בתקופת המלכים הקתולים.

זה היה חלק ממדינת חסות כאמור עד לעצמאות מרוקו ב-1956, למרות שאוכלוסיית הריף תמיד הראתה אופי עצמאי חזק ונלחם נגד ספרד ומרוקו כדי להשיג את עצמאותה.

בין השנים 1911-1921 הולידה התבססות באזור הפרוטקטורט הספרדי כמה התקוממויות ריפיות שהובילו למלחמה בין האוכלוסייה הברברית לבין החיילים הספרדים, שהובילה להכרזה של Rif Republic בשנת 1921 לאחר תבוסת הספרדים במה שנקרא האסון השנתי.

רפובליקה זו כללה טריטוריה בין טטואן לנדור, והקימה את בירתה באקסדיר, אם כי רק נמשך 5 שנים עד שבשנת 1926 פיזרו אותו החיילים הספרדים לאחר שהביסו את הריפיאנים במה שנקרא נחיתת אלהוצ'מס.

בשנת 1956, לאחר עצמאותה של מרוקו, חתמה ספרד על עצמאות הריף והפכה לחלק ממדינת מרוקו החדשה, למרות מהרגע הראשון אזורי הריף הודרו מהחיים הפוליטיים המרוקאים. כתוצאה מאירועים אלו, ב-1958 מרדו הריפיאנים שוב, הפעם נגד מרוקו, אך המלך חסן השני הורה לחייליו לדכא את המרד, שהסתיים ב-8000 הרוגים בצד הברברי.

מהרגע הזה ממשלת רבאט החליטה לבודד את הרי"ף מבחינה כלכלית, מדינית ופומבי, בדיוק כפי שהסיר את כל ההתייחסויות לתרבות הברברית במטרה לסיים, בטווח הבינוני, את הרצון של האזור לעצמאות. במקביל לכך, החליט רבאט להדחיק בחומרה כל רמז למחאה בריף, ולחצו כדי שספרד לא תיתן קול לאוכלוסיית הברברים של מליה.

בסוף שנות ה-80 החליטה ה-PSOE להעניק אזרחות ספרדית לפליטי ריף המתגוררים במלייה ומאותו רגע ואילך, רבים מהם התיישבו בחצי האי ונלחמו לשמור על תרבותם הברברית תוך מתן קול לדרישות הריפיות וכן לדיכוי שבני ארצם היו נתונים לו. רבים מהם הראו עניין באיחוד כל השטחים בתוך הריף, כולל העיר מלילה.

לאחר עלייתו לשלטון של מוחמד השישי החלו להסיר את הצעדים נגד הריפיאנים, אם כי נכון ב-2008 החליט להוציא מחוץ לחוק את המפלגה הפוליטית הברברית הראשית מה שהרגיז את הריפיאנס.

אבל הסכסוך הגדול הנוכחי עם אל הוצ'ימה מקורו ב אוקטובר 2016 כאשר מוכר דגים נמחץ למוות על ידי משאית אשפה בעת שניסה לשחזר את הסחורה שמשטרת מרוקו לקחה ממנו.ado, מה שהוליד הפגנות מאסיביות באזור הריף ובחלק משאר מרוקו במשהו שנתפס כסימן לייאוש של אוכלוסיית הריף בשל התנאים הכלכליים הנוראים שבהם הם חיים כבר יותר ממחצית מֵאָה.

מאז אותו רגע, ההפגנות באל הוצ'ימה לא פסקו, ולמרות שממשלת רבאט ראתה בתחילה את ההפגנות כמרד שמקודם על ידי אינטרסים זרים, לפני מספר חודשים הוא הודה כי הבקשות של תנועת הריף העממית היו סבירות והבטיח להאיץ את ההשקעות לבנות בתי חולים, אוניברסיטאות ולשפר את התשתית המיושנת של האזור.

רחוק מלסמוך על דברי המלוכה שלהם, באל הוצ'ימה ההפגנות נמשכו אליו הגיב רבאט והורה על מעצר במאי של המנהיג הראשי של התנועה, נאסר צפזאפי, הכלוא כיום בקזבלנקה וכן 100 משתתפי תנועת המחאה נוספים, נעצרו אף הם.

כיום אוכלוסיית אל הוצ'ימה מתגוררת בעיר שהתבצרה על ידי משטרת המהומות המרוקאית, אם כי נדיר לראות יום שבו לא מתועדים הפגנה, מחאה או מרד. השימוש בגז מדמיע במשך שעות נגד מפגינים וכן מעצרם של כמה עיתונאים שסיקרו את המהומות בגין 'עידוד ההשתתפות בהפגנות' הוסיפו שמן למדורה.

בימים האחרונים הגבירה מדינת מרוקו את צעדיה למניעת הפגנות, מאיימת למשוך את רישיון נהגי המוניות כדי שלא יאספו את מי שרוצה להצטרף לקטטה, הקימה בקרות כניסה בכניסה וביציאה מאל הוצ'ימה ו מניעת גישה משאר חלקי הארץ לעיר כדי להימנע מתמונות של הפגנות מסיביות.

הריפיאנים, רחוקים מלהרים ידיים, מאשרים שהם לא יפסיקו עד שישחררו את העצורים למחאה (ששוהים בבית המשפט מאז מאי) ועד שיגיעו הסיוע הסוציאלי ופירוז האזור, דבר שמתנגש חזיתית עם אינטרסים של רבאט, שלא רוצה לתת דימוי של חולשה לעולם.

לכולם יש הרבה על כף המאזניים בחודשים האלה, אפילו בארמון הם מודעים לכך שאם האביב הערבי לימד אותם משהו, זה שהכל יכול לקבל תפנית קיצונית תוך 48 שעות בלבד חוסר פרופורציה או קריאת השכמה ברמה הבינלאומית יכולים אפילו לסיים את כוחו המבוסס של מוחמד השישי, בעוד שאנשי ריפי שואפים להשוות את תנאיהם החברתיים לשאר המדינה ומי יודע להגיע לעצמאות יום אחד.

ובהתחשב בכך, ממלילה השכנה אנחנו מסתכלים במבט עקום על כל מה שקורה עם חוסר הוודאות של הבלתי צפוי, חיים חיי יום-יום רחוקים מאוד מאלו של תושבי ריפי למרות היותם עשרות קילומטרים, אך במרחק עשרות שנים.